שוד יהלומים טוב יכול להיות כיף גדול. מה יכול להיות מבדר יותר מאשר תערובת של מסתורין, מתח, תככים, ולעתים קרובות, אהבה? ובכל זאת, הדבר שגורם לסרטים הללו להתבלט מאחרים הוא אינו קווי המתאר המרגיעים, או הדמויות המחוננות בחכמה, אלא פריט התשוקה היפה והחמקמק: היהלום.
אמנם היו לא מעט סרטי יהלומים שהופקו במשך השנים, מסך הכסף הביא לנו כמה דוגמאות בולטות במיוחד של גניבת יהלומים במיטבה:
- לתפוס גנב (1955). אף אחד לא עשה סרטי שוד כמו היצ'קוק, והמאסטרו של המתח לא מאכזב בסיפור הזהות המוטעית המתמקדת במסעו של אדם אחד (קארי גרנט, שאין כמוהו כג'ון רובי) לתפוס גנב ולנקות את שמו בשורה של גניבות אשר מגיעו לשיאו עם אוסף התכשיטים של פרנסיס סטיבנס (גרייס קלי), הכולל שרשרת יהלומים מדהימה שהיא משתמשת בה כדי לפתות אותו.
- הפנתר הורוד (1964). מי יכול היה לשכוח את דייויד ניבן כפורץ החתולי או את פיטר סלרס כמפקח הממלמל, קלוזו? הסרט הזה אולי השתעשע בז'אנר של סרטי שוד, אבל לא לפני שחשף את האבן הורודה המרכזית והכותרתית שהולידה את הסרט.
- דג ושמו ונדה (1988). סרט זה עם גניבה של 20 מיליון דולר ביהלומים ומתפתח לעלילה שבה להקה עליזה של פורצים מנסים להערים אחד על השני כך שכל אחד יוותר על המניות השלל שלו. זו למעשה סאטירה על אמנות הגניבה והיריבויות הקטנות, והיא מעוררת השראה גדולה.
- סנאץ' (2000). גיא ריצ'י ביים את סרט השוד האלים והמודרני הזה, שבו מופיעים בריונים המכווצים את הכסף כאשר הם מנסים להניח את ידיהם על "יהלום בגודל של אגרוף", עם יופי ללא פגם במשקל 86 קראט. בין החבר 'ה שגנבו את היהלום מלכתחילה, משווק של משחקי אגרוף, גנגסטר רוסי, תכשיטן יהודי וחבורה של חובבנים לא נעימים, אפשר רק לנחש איפה היהלום הזה יסיים את דרכו.
- השוד המלוטש (2007). מייקל קיין ודמי מור מגלמים שני גנבים בלתי צפויים שמתכננים יחד את שוד היהלומים של המאה כאשר הם מחליטים לשדוד את הבנק ששניהם עובדים בו (בניסיון לנקום בחברה שנהגה בהם בצורה לא טובה).
